ביקשנו ליצור שילוב ייחודי של הבריכות יחד עם המשטח. משהו שונה. מיוחד. חיפשנו ליצור תחושה של קו אחד בין המשטח למים. המשטח הוא מים והבריכה היא משטח. או להיפך. משהו שיגרום להולכים בגן להלך בזהירות. מתוך מחשבה. לשים לב לקיים. להתייחס אליו.
מבנה הבריכות יוצר תחושה שהמים לא טבעיים. הם עוד חומר שפוסל ועוצב. כמו אבני המשטח, כך גם המים בבריכות, שונו ועובדו לכדי קונספט חדש של אובייקטים במרחב. הם כמו לבנת משטח יוצאת דופן. שקופה וייחודית. אשר באופן מדהים יוצרת השתקפות.
החיבור בין הבריכות הוא קודם כל פרקטי. קל יותר לתחזק בריכות מחוברות מאשר לתחזק כל בריכה בנפרד. אבל יש בחיבור משהו נוסף. שונה. האפשרות שחיים עוברים מתחת לאדמה שאנו דורכים עליה מציתה את הדמיון. היא מכניסה עוד מימד למרחב. יש את מה שרואים, ויש את מה שלא רואים, אבל יודעים שהוא שם. ועצם הידיעה שהוא שם – עושה את כל ההבדל.
הייתכן שבכל רגע נתון יש משהו מתחתנו שחי וזז ? ומעלינו ? יש כזה ? מבחינה שכלתנית אנו יודעים שהתשובה היא כמובן "כן" אבל המוח שלנו מסדר את המציאות כך שלא נחשוב על זה. ואילו כאן, בגינת הבריכות בהרצליה, הצופה לא יכול שלא לחשוב על כך. מן הרגע שהוא מבין כי הבריכות מחוברות, הוא באופן מידי תוהה היכן החיבור? האם מתחתיו? אולי שם? ושבריר שנייה אחרי זה תעלה השאלה: האם זה משנה? הרי יש חיים בכל מקום. כל הזמן.
למה אנחנו בוחרים שלא להכיר בהם? הם כאן. ואנחנו לא לבד.
אילן בר
