אילן בראחד האתגרים היותר מורכבים בגינון הוא עיצוב גינות קטנות. החומרים שמהם יוצרים גינה נראים טוב יותר בגדול. ככה זה. תחשבו על עץ, ועכשיו תחשבו על יער. תחשבו על צמח פורח, ועכשיו על ערוגה.
עיצוב גינות קטנות דורש מחשבה אחרת. השלמה כי אי אפשר לתפוס הכל. משהו יצא פחות. משהו לא יהיה מושלם. זה המצב ועם זה צריך להסתדר. אין טעם לחפש אחרי ה"גדול" וה"אחיד", מכיוון שאז יהיו בגינה מעט מדי צמחים. הדרך לעיצוב גינה קטנה/ חללים קטנים היא להבין את האובייקטים ביחס למרחב. כלומר להבין את המראה של הצמחים כבוגרים ביחס לגודל של החלל. הרבה צמחים שיש להם נוכחות מסויימת בגינה גדולה, מקבלים נוכחות אחרת לגמרי בגינה קטנה. למשל לגוסטרמיה הודית יכולה להיות עץ קטן או שיח גדול בגינה גדולה. אך בגינה קטנה היא יכולה להיות העץ המושלם.
השלב הראשון בהקמת הגינה הקטנה בבנימינה היה להבין איך אפשר להגדיל אותה בקלות. פשוט הצענו להוציא החוצה את המכונית ולהפוך את שטח החנייה לגינה. הרעיון התקבל בהתלהבות וככה הרווחנו עוד חלק לא מבוטל של גינה.
השלב השני הוא הדשא הסינטטי. בעלי הבית רצו דשא אך הודו מיד שהסיכוי והרצון שלהם לטפל בו הוא מתחת לאפס. כלומר, דשא אמיתי לא בא בחשבון. דשא סינטטי הוא פתרון מעולה לסיטואציה הזאת. מצד אחד הוא כן אזור של הליכה ומשחק, ומן הצד השני, לא צריך לטפל בו. דשא סינטטי מתאים בעיקר למשטחים קטנים. כאלה שאחזקת מכסחת עבורם היא מגוחכת, ואילו מן הצד השני, גם מגוחך להביא גנן, או לבקש מהשכנים.
יצרנו משטח הליכה בין החלק האחורי של הבית לבין הכניסה הקדמית של הגינה על ידי מדרכה המורכבת מריבועים מרוצפים. רצינו משהו שישבור את ההליכה המהירה ויאלץ את ההולך להתבונן סביב. רצינו להמשיך את הקווים הישרים של כל החלל. בגלל שהגינה קטנה, יש בכל החלל קווים של הבניין, של הגדר עם השכנים, של קו המדרכה, ועוד. הריבועים המרוצפים הם חלק מן החלל, משתלבים בסביבה.
שתלנו צמחיה מגוונת. כמעט ואין חזרות של הצמחים. לגוסטרמיה הודית, חלבלוב דמוי קוטינוס, גלפניה מכחילה, אלמון הודי, מרווה צחורה, דייטס, רוזמרין ועוד. המרחב הקטן פשוט נועד לגיוון של צמחיה. בניגוד מוחלט לדק העץ, לדשא הסינטטי, למדרכה עם הריבועים. צמחיה פרועה. כזאת שכל האלמנטים הישרים והקבועים בגן נראים כמנסים להחזיק אותה. לעצור אותה. וביחד יוצרים מסגרת חזקה להשתוללות. לפראות.